ישׂראטין
8.5.2003
--------------------------------------------------------------------------------
הספר הלבן הזה מציג את הבעיה
באופן ניטראלי ומדעי ורציני למציאת פיתרון מוצדק וסופי לבעית מזרח
התיכון שעבר עליה זמן רב . ולמנוע מהאזור אסוני האלימות המלחמה
וההרס.
ומגיש את מחשבות ודעות
לערבים ויהודים שדיברו כבר עליה, ותוכניות לאומיות מסכימות עם הפיתרון
שמציע אותו הספר הלבן הזה. ושום תוכנית אחרת לא תפתור בכלל את
הבעיה.
פלשטין
זה הוא השם שנזכר בהיסטוריה
ובספרים הדתיים של האזור. והוא ביחס לתושבים המקוריים הפלשטינאיים
.קוראים את זה בתנ"ך, בספרי יהושע ובראשית ודברים...וכו'. הספרים האלה
מדברים על שמות הענקים והרפאים והכנענים ובני-חת ויבסיים...וכו', וספר
השמות אומר באופן ברור: (ויהיא בשלח פרעוה את העם ולא נחם אלוהים דרך
ארצ פלשתים) (13,17)
והשם נשאר פלשטין במשך תקופת
המנדט, וזה נזכר בכל הפרויקטים וההסכמים שנצעו. וגם את קנאי התנועה
הציונית מכירים בזה כמו (שמואיל קץ) מיסד תנועת (חרות) הציונית, ואחד
ממנהיגי אירגון הצבא הלאומית הציונית, שאומר: "כל המוסדות הציונים
בעולם היו נוסאות את השם של פלשטין". למשל: "אנגלו-פלשטין" היה בנק
ציוני. ושמה של קופת היסוד היהודי היה קופת היסוד הפלשטינאית, וגם
קופת פועלי פלשטין היתה יהודית, ושירי פלשטין בגלות היו שירים ציונים,
והוא גם אומר:"הינו חוגגים בחג האילון בגלות בשם חג האילון
הפלשטינאי", ועיתון (פלשטין פוסט) היה העיתון של האיגוד הציוני. ושמו
היה "הדואר הפלשטינאי" והשם "פלשטין" לא התחלף אלא אחרי קיום משנקרא
לה (מדינת ישראל). הוא מכיר: השימוש בשפה העברית התחיל בטיבריה רק
בדור העשירי. וגם רוזפלת נשיא ארה"ב בתשובתו על הנסיך עבדאללה, נסיך
הירדן באדאר 1944 אומר:"בנוגע לפלשטין, אני שמיח למסור אליכם את
הדגשות שארה"ב לא רוצה לקבל החלטה על החלפת את המצב היסודי בפלשטין
בלי עצת הערבים והיהודים השלמה.
בדרך כלל, ההיסטוריה של
פלשתין דומת להיסטוריה של שאר מדינות האזור שבהן גרו לאומיות שונות
ושבטים שונים, חלק מהם עולה וחלק אחר תוקף. והכירה מלחמות רבות. וגלי
אנשים מכל צד.
מבחינה היסטורית, אף אחד לא
יכול להדגיש כי היא הארץ שלו. זאת טענת שוא. ואין שום חוק נותן למישהו
בחלק אחד מפלשתין, ונמנע מהחלקים האחרים.
מדינה ליהודים
זה הוא הרעיון הראשון שחביעו
בעליו (טיודור הרצל למשל) בדור החדש , להגן על היהודים. הגורם לזה הוא
הרדיפה שסבלו אותה היהודים באירופה וזו לפני זמן (היטלר).
ודובר על קפריסין וארג'נטינה
ואוגנדה וההר הירוק ופלשטין וסיני לקים מדינה ליהודים להתנצל מהם
באירופה. אז פלשטין לא היתה בהכרח הארץ הלאומית ליהודים , כפי שהדגישה
ההיסטוריה.
הצהרת בלפור
הצהרה זו התכונה להתנצל
מיהודי אירופה , יותר מאהדתם.
רדיפת היהודים
מזלו של קומץ זה רוע. הוא
סבל מאד על ידי מנהיגים וממשלות ועמים מזמן. למה?
זה הוא רצון אלוהים , הנזכר
בקוראן, מפרעו של מצרים עד מלך בבל, עד הרומאים, טיטוס והדרין עד מלכי
אנגליה כמו אדוארד הראשון. אז נגלו ונכלאו ונכבלו ונשחטו על ידי
המצרים והרומאים והאנגלים והרוסים והבבלים והכנענים, ולבסוף מה שסבלו
אותו בזמנו של היטלר.
הערבים והיהודים
אין שום איבה בין הערבים
ליהודים, אלא הם בני דוד של השבט הערבי העדנני, זרע אברהם עליו השלום.
וכאשר נרדפו היהודים , אירחו אותם אחיהם הערבים ושכנו אותם עמם
ב"מדינה" ונתנו להם "ואדי אלקרא" שנקרא בשם הזה ביחס לכפרים היהודיים.
אחרי הופעת האסלאם נמאס ליהודים שהנביא לא היה מהם ושמרו לו טינה.
והערבים נלחמו בהם כמו בכל הכופרים מקוריש ומהערבים הנרתעים. נגרשו
היהודים עם הערבים מספרד בסוף הדור החמש עשרה וגרו ביחד בארצות-ערב.
לפיכך, מוצאים רובע יהודי בכל מדינה ערבית, והיו חיים בשלום ובאהבה עם
אחייהם הערבים.
תוכניות פתרון בהקמת מדינה
אחת
א- התוכניות
הבריטיות
תוכנית ואקהוף הנציג הבריטי
הגבה על פלשטין בהתחלת שנות השלושים יובל העשרים, להקמת מושב חקיקה
לפלשטין שיהיה מורכב מן: אחד עשרה חבר מסלמי וארבעה חברים נוצרים
ושבעה יהיודים. וזה לפי תושבי פלשטין בתקופה ההיא.
ב- תוכנית ניו
קומב
-1 יסוד מדינה פלשטינאית
עצמאית וריבונית.
-2 חרות רחבה
לעדות.
-3 חרות רחבה
לעיריות.
-4 בלתי מרכזיות.
ג- תוכנית הספר הלבן הבריטי
1939
-1 מדינה פלשטינאית עצמאית
בעלת
מערכת אחדותית.
-2 ועד מיעץ מהערבים
והיהדים.
-3 ועד פועל מהערבים
והיהודים.
ד- תוכניתו של הלורד
מורסון
-1 ממשלה מרכזית.
-2 ארבעה אזורים מנהליים:
ערבי/ יהודי/ ירושלים / הנגב.
-3 ממשלה מקומית ומושב-
חקיקה לכל אזור.
כל התוכניות האלה נדחו
לסיבות לא עקריות: לדוגמה, חוסר הסכמה על מדידת האזורים והעירות לאחד
מהצדדים.. או מחלוקת על משך המנדט הבריטי, או דברים תלויים במספר
המהגרים וכו.
הצעות ציוניות
-1 הצעה הראשונה היתה קריאת
משקוראים לו בשם "איגוד השלום" ובראשו עומד החכם בנימין שקרא לקיום
מדניה בשתי לאומיות. והזהירו את היהודים שבלי הסכמתם בקיום מדינה אחת
בשתי לאומיות, לא יהיה שלום ליהודים . והנה התאמת מה שהתנבאו
אלו.
-2 הפתרון הכונפדראלי או
הפדראלי והוא הפתרון שהציע (מאיר עמית), אחד מראשי הציונות, וממנהיגי
ארגון "ההגנה", שנתמנה בתפקידים צבאיים חשובים וידועים, והיה גם חבר
כנסת ושר ושרת בתפקידים אחורים ...
הוא חושב שהותור, מנקודת
השקפה סטרטג'ית על ארץ שנכבשה - כמו סיני או הגולן או הגדה המערבית
ורצועת עזה - הוא נחשב ותרון על הסגים ברורים בלתי אפשרי לפצות אותם.
והוא מוסיף שלמרות הדברים האחרים שנתנה מצרים, המצב יכול להתחלף באיזה
רגע, והוא נותן דוגמאות על תועלת הקמת מדינה פדראלית, כמו האיגוד
האירופי, וארה"ב, אשר חיתה למשך שלוש עשרה שנים הראשונים במהומות עד
1789, וגם ניג'יריה המרובת דתות ולאומיות לדעתו. והוא אומר : שהשקולים
הכלכליים והצבאיים והגיוגראפיים וההיסטוריים תומכים בפתרון הזה והם
מצויים בפלשטין.
והוא אומר : שקיום מדינה
פלשטינאית עצמאית גורם סכנה גדולה. ולהתחמק מסכנת קיום מדינה פלשטינית
צריך להקים מדינה אחת פדראלית. וגם אומר : שבעית ירושלים תפתר בקלות
ואז תהיה בירת האיגוד הפדראלי.
-3 ראית הציונות הגרמנית :
הכנוס השתאים עשרה שערכה הציונית הגרמנית בתאריך 11.09.1921 אמץ את
הרעיון של קיום מדינה אחת לשני הצדדים: יש בקיום אגוד עם הפלשטינאים
מקום לביטחון משותף ולמדינה מתפתחת, ויהיה הבנין שלה ערב בעד כל אחד
ואחד מעמיה בהתפתחותו הלאומית בלי הפרעה.
תוכניות ערביות
1. הצעותיו הראשונות של המלך
עבדאללה
-1 ממלכה אחת.
-2 מינהלות נבחרות ליהודים
באזורים שנמצאים בהם.
-3 ברלמנת אחת ייצג את
היהודים לפי
מספרם.
-4 ממשלה מערבת.
2. הצעותיו השניות של המלך
עבדאללה:
חילוק פלשטין בין הלבנון
לבין הירדן ומצרים, והנשאר נעזב ליהודים.
3. תוכנית נורי אלסעיד
1942
1. מדינה אחת.
2. עצמאות פרטית ליהודים
בתוך המדינה הזאת.
מכל מקום, כל ההגשות לפני
1948 היו קוראות אל מדינה אחת... וחלק ממנה היה מביט להיהודים כפי
שמביט עכשיו לפלשטינאים... שילטון עצמי... חילוק... וכו".
ואי הקבלה במדינה אחת היא
הטעות ההיסטורית אשר גרמה לצרת הנוכחית . קיום מדינה מצד אחד לתועלת
אותה צד הוא גם טעות. והחילוק נכשל ויכשל.
לפני 1948 היו מסתכלים
ביהודים כמו בפלשטינאים עכשיו. היו מיעוט בפלשטין והיצביעו להם
בשילטון עצמאי לפעמים, ולפעמים באזורים יהודיים...וכו"... והפלשטינאים
היו הרוב. בגלל זה הפלשטינאים דחו החלטת החילוק המפורסם בשנת 1947.
אחרי 1948 המצב התחלף והפלשטינאים התהפכו למיעוט בגלל מלחמות 1948 ו
1967, והיהודים נתהפכו לרוב תוך משנקרא לה מדינת ישראל. לפיכך התחילו
להציע לפלשטינאים כפי שהציעו ליהודים בעבר , בשילטון עצמאי ובשטחים
ערביים, ובחילוק...וכו".
הפתרון ההיסטורי והסופי הוא
אשר מגיש הספר הלבן
הדבר מההזכרה בתוכניות אלה
הוא שרעיון מדינה פלשטינית אחת היה מושג. ודחית הפתרון הזה הוא הגורם
של הבעיה הטרגית של האזור עכשיו. והתחליף מהמדינה האחת הוא מה שרואים
היום.
טעות וסכנת הקמת שתי
מדינות
האלוף והחוקר הישראלי שהיה
מפקד צבאי בגדה המערבית בשנות 76-74 אומר: אי אפשר להסכים על חלוקתה
של פלשטין או על שילטון זר בארץ ישראל. והוא מצדיק את הדחיה הזאת
באמיתות אי אפשר להתעלם ממנה מפני שהן קטלניות, למשל:
- הרוחב של הגדה המערבית הוא
50 ק"מ. בקו אוירי ובאזור הררי בגובה של 1000מ, והיא צפויה על המרחב
החיוני של ישראל, שנמצה בחוף שרוחבו רק בין 20-14 ק"מ., ובאזור הזה
גרים 67% מתושבי ישראל, ו80% מתעשיתה. לפיכך אי אפשר לקבל צד אחר בגדה
המערבית שמאים ישיר על המרחב החיוני זה.
- האלוף משנה מאיר בעיל והוא
אחד מהמתונים ונחשב מהשמאל הציוני ואחד מחברי ועד השלום, הוא מדגש
ומחליט : שיש לנו חוק היסטורי בגדה המערבית, והמון חושבים שהיא ליבה
של האומה היהודית. וחוקתנו זו קדושה ונזכרת במצוות ובמסרות הדתיות
וההיסטוריות שמאמין בהן עם ישראל.
- האלוף (אריה שליף) חוזר על
אותם תרוצים שלא לוותר על הגדה המערבית לסיבות חיוניות מאוד. ואומר:
אם נבתר על הגדה המערבית יהיה עומק ישראל בין טולכרם ונתניה רק 15
ק"מ, ובין קלקיליה וחוף הרציליה רק 14 ק"מ. כך תהיה ישראל נחספת מפני
שאין עוד עומק אסטרטיגי בפני איזו סכנה, ואם תפרוץ מלחמה מהגדה
המערבית תחלוק ישראל לשני או שלושה חלקים כאשר יגיע צבא ערבי לחוף
הים.
ומוסיף: אפילו בלי שתפרוץ
מלחמה נשארת ישראל באיום מתמיד מצד הגדה המערבית,ויהיה המרחב האוירי
של ישראל בשליטת של הגדה המערבית . ומוסיף ואומר . בכד לשמור על
בטחון ישראל צריך לחלק את הגדה המערבית לשלושה אזורי הגנה : עמק ונהר
הירדן / מרגלות הרי שומרון ומדבר יהודה/ הפסגות הגבוהות על קו ג'נין -
טובאס - נאפלוס - מעליה לאפונה - ראמללה - ירושלים - בית לחם - תקוע,
נוסף קוי הגנה קבועים בדרום רצועת עזה. ומוסיף : כל אזור מפריד בין
הפלשטינאים לישראלים לא יהיה מקור בטחון לישראל אלא להפך זה יהיה מקור
הפרעה בטחונית לישראל. המדיניות הישראליות הרעילו את הרעיון הציוני
הדורש להקים בארץ מדינה בשתי לאומיות.
- והפרופסור שלומה אונירי
אומר: הסכסוך הפלשטינאי-ישראלי שוני את כל הסכסוכים שארעו ביובל ה
20-19, סכסוכים אלה על גבולות זה למרות המשכות אחדים מהם ליותר מדור
של התאבקות.
אבל הסכסוך
הפלשטינאי-הישראלי הוא שונה מזה , הוא מאבק בין שתי תנועות שכל אחת
מהן טוענת שהיא בעלת אותה ארץ או היא חלק מהמדינה שלה. זאת אומרת
שהפלשטינאים חושבים שהארץ הנקראת ישראל היא חלק מהמולדת שלהם אפילו
שקבלו את הגדה המערבית ורצועת עזה. ובצד שבנגד, היהודים רואים בגדה
המערבית היא שומרון ויהודה והיא חלק מהמולדת שלהם למרות קיום מדינה
פלשתינית בה.
והוא מוסיף : שהיא ביחס
ליהודים הארץ ההיסטורית שלהם ובעלת מורשה גדולה וארץ הגאולה, ובמיוחד
מדברים על הגדה המערבית. וביחס לערבים, לפי אותו פרופסור, היא ארצם
ששלטו בה הערבים ומוסלמים מן הדור השביעי. ורוב התושבים הם ערבים
ומוסלמים, והיא ( הוא אומר ) חלק מהמולדת הערבית הגדולה המשתרעת
מהמפרץ עד האוקינוס האטלנטי. בלי שם הבדל מתימן או עיראק. הערבים
קוראים לה פלשטין וגם דרום סוריה. והתנועה הציונית קוראת לה
ארץ-ישראל. והוא מוסיף ובתסורה כזות:"אם אחת משתי התנועות תהרוס את
השניה או גיעות שתיהן לפתרון בינוני". והפתרון הבינוני הוא הקמת מדינה
אחת לכלם בצורה שכל צד ירגיש שהוא חי על כל הארץ המסתכסכים עליה, ולא
שוללים ממנו חלק ממנה. וגם מוסיף : שההכרה בהגדרה העצמית לפלשטינאים
אומרת רק קביעת מרחב המרץ המותר להם מצד ישראל, והוא נגד הפתרון הזה
מפני שאינו פתרון מתאים. ומוסיף "אני נגד הקמת מדינה פלשטינית בגדה
המערבית ורצועת עזה, כי אי אפשר לפטר מליון פלשטינאי שגרים במזרח
הירדן מזהותם הפלשטינית. והמדינה הפלשטינית בגדה וברצועה לא יכולה
להיות פתרון לבעית הפליטים, אפילו לאלה שבלבנון ובסוריה. ואיזה פתרון
משאיר את רב הפלשטינאים במחנות ולא נותן להם פתרון מכובד בתוך ארץ
ישראל / פלשטין ההיסטורית, לא יכול להיות פתרון , אפילו גם אם הקמה
מדינה פלשטינית בגדה המערבית וברצועת עזה מוכנה לחיות בשלום עם ישראל,
אפילו גם אם תהיה במנהיגות פציפיסט חוץ מאש"ף, לא יהיה פתרון מפני
שהיא לא יכולה לעמוד מול בעית שקום והתישבות הפליטים, גם אלה של
לבנון, ומול התישבותם בגדה וברצועה, כי האזור הזה לא יכול לקלוט
מספרים גדולים מן התושבים".
- יהושפט הרכבי החוקר הציוני
הסטרטגי, והמרצה באוניורסיטות, והמתמחה בסכסוך הערבי-הישראלי, ומחבר
למספר ספרים, אומר:"הסכמת אש"ף במדינה פלשטינית בגדה המערבית היא רק
טקטיק לחיסול חשבונה עם ישראל והיא עלולה לבקש יותר מזה , ותאבק למען
הגשמת מטרותיה, וההסכמה על קיום מדינה בגדה וברצועה היא רק דחית המאבק
לתקופה באה. וקיום שטחים מפורקים מהנשק הוא נסיון מר וכשל, מפני שעושה
מהריבנות על השטחים האלה נוזלת. ויגרום התאבקות יבי
לבטחון".
וקיום מדינה פלשטינית עצמאית
יחסל את חלום הישראלים בהקמת מדינה יהודית נרחבת , ומטיל על
הפלשטינאים לנטוש את שאר פלשטין.
והמדינה הקטנה הזאת תהיה
מטרה להתערבות מצד הירדן, וישראל בעניניה הפנימיים, וזה גורם בהחלט
להחאבקיות אכזריות.
- מאתי שטינברג המרצה
באוניורסיטה העברית אומר: "ההסכם על המטרה הזמנית שבתוכה קיום מדינה
פלשטינית בגדה וברצועה לא צריך להסביר אותו בכל מצב שהוא פתרון על
המטרה הסופית, וההסכם אינו אלה לתקופה קצרה במסגרת הרעיון המסורתי שלא
תמיד מתחלף ".
המרצה הציוני הזה פוחד
שההסכמה על ההגדרה העצמית תחול על מה שקרה לו ערבי- ישראל וגם על
פלשטיני הירדן.
הפתרון היסודי ההיסטורי הוא
:-
1. מדינה אחת לפלשטינאים
וליהודים
(ישראטין)
תנאיה :-
1. החזרת הפליטים הפלשטינאים
מכל מקום שהיו בו ולכל מקום שירצו, מפני שלא מותר להביא יהודים לא היו
מתושבי פלשטין, לא הם ולא אבותיהם, ולמנוע חזרת הפלשטינאים שעזבו את
פלשטין באמש הקרוב אחרי שנת 1948, ובמיוחד היהודים מדגישים שלא גרשו
את הפלשטינאים, אלא הם בעצמם האמינו בתעמולות ונמלטו
מבתיהם.
ומספיק ששמואל קץ, שהיה חבר
בכנסת הישראלית הראשונה, ומראשי תנועת (חרות), ואחד מראשי ארגון הצבא
הלאומית, וקיצוני מפורסם, הסתמך על דיברי הגנרל גלוב באשא האומר: "משך
המלחמה, התושבים הערבים נבהלו ופחדו ועזבו את כפריהם בלי שום איומים
במשך המלחמה ".
ואותו מחבר אומר: "כך התחיל
השקר האומר שהיהודים גרשו בכוח את הערבים מהכפרים שלהם". וגם אומר
שהכתבים אשר כסו את מלחמת 1948, וחלק מהם שונא את היהודים, דיברו על
בריחת הערבים, אך לא אמרו בכלל שהבריחה היתה חובתית ולא רמזו על כך
בכלל. ושמואל הנזכר למעלה הכיר בהתרחשות תופעה זרה, והיא תופעת
הבריחה. והוא גם מכיר שהבריחה קרתה בהקף מלה, ומכיר בבריחה המונית
מהחקלאים שהיו חיבים להישאר נטועימ בחקלאות. ואומר : הגברים ברחו ולא
הגנו על בתהם , והתופעה הזאת לבריחה ציבורית הרחבה לפלשתינאים זקוקה
להסבר הגיוני. והוא עוד מסתמך על מה שכתב הכתב של עיתון "טימס" בעמאן:
"סוריה ולבנון ומזרח הירדן ועיראק התמלאו מהבורחים הבאים מישראל",
והיה מופתע איך הם ברחו ולא נשארו בישראל ונלחמו בעד ארצם.
וגם הוא מסתמך על דיבורי
אמיל אלכורי, מזכיר הועד הערבי העליון לפני הועדה הפוליטית של האו"מ ב
17 נובמבר 1960: "מעשי הטרור הציוני ומעשי רצח קולקטיבי גרמו לבריחתם
הציבורית של הערבים מפלשטתין, ואז היה אפשר למנוע את פרסום השקרים
האלה והם עוד בעריסתם".
מאסמכתה זאת נוטים להדגיש
שני דברים : ההכרה שהבריחה הציבורית נקרת בפועל. שני, סיבות הבריחה הן
הפרסומת הנוראית הכוזבת על רצח דמיונים. ובמיוחד מה שפרסם על מה שקרה
בכפר דיר יאסין הידוע.
הדיבורים והעידויות שמוצגים
בספר הלבן הזה להפיק תועלת ממנה ולהגיע אל פתרון סופי. הם מדגישים,
מצד אחד, בלשון ציונים מנהיגים ופרופסורים וצופים ניטראליים, בלשון
צופים נטויים, על:
א- כהפלישטינאים היו יושבים
בארץ הזאת , להם בה חוות חקלאיות ודירות עד שנת 1948 ו
1967.
ב- ועזבו את הארץ הזאת מפחד
טבח המדומה בשנת 1948, אמיתיים היו או שקריים.
ג- מפקידים ופרופסורים מחברי
התנועה הציונית שהשתתפו במלחמת 1948 העידו שהיהודים לא גרשו את
הפלשטינאים מפלשטין, ולא מחוותיהם...ולא ממשכנותיהם, אלא הפלשטינאים
האמינו בפרסומות הנוראות, ויצאו בעצמם מפלשטין.
ד- היוצאים היו המונים
והיציאה היתה בהקף רחב.
דבר זה חיובי מאוד ועוזר
בפתרון הבעיה.
לכן היהודים לא שונאים את
הפלשטינאים ולא רוצים להוציאם מפלטתין הארץ שלהם, ולא החליטו להרוג
אותם כפי שהיה מפורסם... וגם טבח דיר יאסין הוא לא אמיתי, והערבים
מחוץ פלשתין תקפו את פלשתין והכריזו המלחמה נגד היהודים. לכן, צריך
לחזור אל נקודת העיקר למען פתרון הבעיה שהוא החזרת הפלשטינאים אשר
יצאו מפלשטין בשנת 1948 ו 1967. ובמיוחד היהודים מדגישים שלא גרשו
אותם, אלא הם ברחו לסיבות הנזכרות למעלה, זאת אומרת, שאין התנגדות מצד
היהודים אשר כבשו הארץ על השארותם בה. החזרת הפליטים הפלשטינאים אל
פלשטין היא המפתח החשוב ביותר לפתור הבעיה. הביצוע הזה הוא הוצאה
לפועל להחלטת האו"מ היוצאת ב 11 דצמבר 1948, בפיסקתה מס"11, הקובעת על
החזרת הפליטים . וההתנגדות על זה היא בלתי חוקית.
למה לא נפיק תועלת
מההיסטוריה לפתור את הבעיה. התנ"ך וההיסטוריה של האזור מדגישיה ורושמת
וכותבת שפלטתין היתה עוברת משבט לשבט, מעם לעם, והיתה אזור מאבק שלם
ולא רק על חלק ממנה. והפלשטינאים היו התושבים המקוריים של הארץ הנקראת
פלשטין על שמם. והיהודים והתנועה הציונית עד שנת 1948 היו קוראים לה
פלשתין. כמו שנזכר בספר הזה, כל תנועה ציונית או בנק או איזה יסוד
יהודי היו נקראים פלשתינאים. והדבר הזה נמשך לפי תעודתם עד שנת
1948.
לכן, כמו שאמרנו ולפי
ההיסטוריה של האזור, אין לאף אחד החוק לקחת פלשטין או החוק לתת לאחרים
חלק ממנה.
הכרחיות כשלון החילוק (שתי
מדינות שכנות)
1. שתי המדינות האלה הן לא
רק שכנות, אלא מתערבות ונקרעות מהצד הדמוגרפי והגיוגראפי.
2. אם תקום מדינה אחרת בגדה
המערבית, עומק ישראל יהיה רק 14 ק"מ. והישראלים לא יכולים לקבל את
זה.
3. כל ערי החוף תהינה תחת אש
הנשק הכבד והבינוני מכל נקודות גבול הגדה המערבית.
4. צריך להביט על מה שנזכר
בספר הזה תחת הכותרת: טעות וסכנת הקמת שתי מדינות.
5. כל אזור המפריד בין שתי
המדינות יהיה מקום בלבול בטחוני ולא ההפך, ויהיה מקום קרב להשתלטות
עליו או להפיק תועלת ממנו. ונזכר בהיסטוריה כי איזורי הפרדה היא לתמוס
מקור למלחמות ולהרג .
6. הפלשטינאים לא יסכימו על
מדינה קטנה אלא מדינה מזוינה בכדי שתהגן על עצמה. ויהיה בחוקתה לשמור
על מאזן הכוחות עם המדינות השכינות. וזה חוק טבעי ולגיטימי ולא מותר
לאף אחד לדחות אותו.
7. השטח המצוי בין הים והנהר
לא יספיק להקמת שתי מדינות.
8. הגדה והרצועה לא יספיקו
לקליטת הפליטים אפילו הנמצאים בלבנון וסוריה, נוסף לאלה שבכל רחבי
העולם.
9. יש נא בעית העוזבים בזמן
האחרון .. לאן ילכו ? הגדה והרצועה אינן ארץ העוזבים מהשטחים
האחרים.
10. מה שנקרא "ישראל" לא
מתרחבת לקלוטת מהגרים חדשים .
11. יש נא השתלבות בין
התושבים ישראל ואפשר שתהיה דוגמה להשתלבות נוספת עם כל ערביי פלשטין
כי בסיס להקמת מדינה אחת.
יש שם מליון פלשטינאי במה
שנקרא בישראל בעלי זהות ישראלית ומשתתפים בחיים הפוליטיים יחד עם
היהודים, ומיסדים מפלגות פוליטיות. ובמשך הזמן, המספר שלהם יתגדל
ממליון למליונים, לעומת זאת יש נם התנחלויות ישראיליות בגדה המערבית
וברצועת עזה. ואם מספר היהודים בהתנחלויות הוא מאות אלפים כעת, יהיה
מליון ויותר במשך הזמן.
מה שקוראים לה ישראל של אחרי
1948 היא לא רק מדינה ליהודים בלבד , אלא יש נם נוצרים ויהודים קתולים
ומוסלמים ודרוזים וערבים וישראלים ופלאשים..וכו'.
12. יש סמכות מעורבת בין שני
הצדדים באוכלסיה הישראילית זתומרת כי מפעלי התשיה הישראילית מאכלסים
בפועלים מערבי פלשטין והסחורות הן הדדיות בינם וגם השירותים
.
13. הציוני הידוע מאיר בעיל,
שנסתמך על דעותיו בספר הזה, אומר שניה : בכל שנה ההשלבות מתקדמת בין
שתי העדות בישראל זו על ידי הקמת ההתנחלות בגדה וברצועה ומאדן מתעמקים
ההשתלבות בענף העבודה הערביה בישראל בענפי הבנין ובחקלאות ובבתי חרושת
במסעדות בבתי מלון וביית השרותים ונקוי העירים, ובכל המרפקים עובדים
יום יום עשרות אלפים פלשטינאים מכל השטחים: נאפלוס, ועזה, וטיבה,
וחברון והגליל.
במצב כזה, חילוק פלשטין לשתי
מדינות הוא בלתי אפשרי מבחינה פרקטית. אז בחילוק לא תהיה מדינה בשם
ישראל, ולא גם מדינה בשם פלשטין, אלה העודדים את פרויקט חילוקה של
פלשטין לשתי מדינות, הם או לא יודעים שום דבר על טבע האזור והדמוגרפיה
שלו או הם רוצים להתנצל מהבעיה בכל צורה שזה יקרה, ולטיל הבעיה על
אחריות היהודים והפלשטינאים, ונראה כאילו פתרנו אותה. ונהיה בזה לא
נאמנים, וגם שמנו את אבן הפינה למאבק חדש.
ארץ האבות וארץ
המיועדט
הפלשטינאים רואים בעירי החוף
עכו, חיפה או יפו... וכו' כעריהם, ואדמות אבותיהם מדור אל דור. והיו
חיים בהן מזמן קרוב. ודגמה לכך, הם חיים במחנות פליטים. וכאן נשאלת
השאילה : איפה היו תושבי המחנות אשר בגדה וברצועה? הם לא מהגדה ולא
מהרצועה אלא ברחו אליהן אחרי מה שנקרה מלחמת 1948.
הבורחים האלה לא יסכימו על
קבלת ארץ אחרת חוץ מארץ אבותיהם שעזבו בשנת 48. איפה ארץ אבות הפליטים
שחיים במחנות בלבנון ובסוריה, ואיפה ארצם של הפלשטינאים שבגלות? אשר
ליהודים הרי הם מאמינים שהגדה המערבית היא ארצם הקדושה וגם היא הלב של
האומה היהודית, והם לא קוראים לה "הגדה המערבית" אלא "שומרון ויהודה".
אז, איך אנו יכולים למנוע אנשים מארץ אבותיהם ואנשים אחרים מארצם
הקדושה?
אחד מהחוקרים הציונים, ושמו
אלוף הראבן אומר: הבעיה היא מאבק שני עמים בנושא לבעלותם לקרקע אחד.
וחאיים ויצמן אומר בביטויו המפורסם בשנות שלושים: הבעיה היא ששני
הצדדים הם צודקים.
איך אפשר להבדיל זה בזה. זה
בלתי אפשרי ולא חוקי, כי היהודים - ובמיוחד הדתיים - לא מקבלים החלפת
ארצם הקדושה בשום ארץ אחרת, גם הפלשטינאים - ובמיוחד הקיצונים - לא
יסכימו על החלפת אדמות האבות בשום ארץ אחרת.
בקיום שתי מדינות, שני
הצדדים ימשיכו במאבקם בכדי לחיות בארץ האבות ביחס לפלשטינאים, ובארץ
המיועדת כלפי היהודים.
הפתרון הוא הפקת-תועלת מן
הנתונים הקימים והמוסכמות ההיסטריות והקמת מדינת (ישראטין)
מהפלשטינאים ומהישראלים, איפה שיחיה ויסע הפלשתיני והיהודי במלוא
החופש. אשר המתיחס לגדה המערבית כארצו הקדושה יכול לחיות ולנסוע בה
לפי רצונו... וגם אם ירצה לקרוא לה בשם יהודה ושומרון, אין מניעה. ואם
הפלשתיני ירצה לחיות ולנסוע בערי החוף כעכו וחיפה ויפו ותל אביב
וגדול...וכו', גם אין מניעה. כך הענינים חוזרים למסלולם, ומסתימים
הקפוח והשלילה מפני שאין איבה היסטורית בין יהודים לערבים, אלא האיבה
היא בין יהודים לרומאים בתקופה העתיקה, ובין יהודים לאירופים בתקופה
החדשה.
והערבים אירחו את היהודים
ושמרו עליהם מרדיפת הרומאים ומלכי אנגליה אחרי גרושם
מספרד.
והוא מוסיף: הפלשטינאים
אומרים: למה אנחנו חייבים לשלם בעצמנו את מחיר רדיפת היהודים באירופה?
לכן הפלשטינאים לא רידפו את היהודים. והיהודים אומרים: אנחנו לא גרשנו
הפלשטינאים, אבל הערבים שהם לא מפלשתין תקפו אותנו בשנת 1948. אלה
תעודות חיוביות אפשר להשתמש בהן בודאות לתועלת הפתרון בקיום מדינה
משותפת לשני הצדדים.
פגישת הישראלים והפלשטינאים
היא פגישת שני עמים חיו צרות קשות ומכאיבות בהתעלמות מצד
האחרים.
והוא גם מוסיף, אחרי שהטיל
את התוכחה על פלשטינאים לדחיתם את היהודים אחרי שהאירופים שנאו אותם :
ברור שלפלשטינאים התרוצים מול התופעה הזאת. מתי שמע העולם שעם אחד פתח
שערי מדינתו לעם אחר, וצמצם במלא רצונו ארצו לאפשר לעם אחר הקמת ישות
עצמאית. מתכוון בזה לעם הפלשטיני מול עלית היהודים לפלשטין, היהודים
שלא מכירים את הארץ, שהיתה בין ארצות אחרות ונבחרות להם, כמו אוגנדה
וארגנטינה...וכו'.
סכום
1. האזור צר מאוד ולא מתרחב
בכלל לשתי מדינות.
2. שתי המדינות ילחמו זאת
בזאת מפני שארץ כל אחת מהן היא ארץ של האחרת לפי דעתן, וכל מדינה
מרגישה שהיא מאוימת מהצד השני.
3. כל אחת מהן לא יכולה לקלט
העולים היהודים והפליטים הפלשטינאים.
4. התערבות התנחלותית בין
שניהם. יש מליון פלשטינאי לפחות בנקראת ישראל. וכמעט חצי מליון ישראלי
לפחות, עכשיו, בגדה המערבית וברצועת עזה, ועדות אחרות: דרוזים,
קתולים, נוצרים ומוסלמים...וכו'. וזה הוא דוגמה להתערבות.
5. פועלי בתי החרושת
הישראלים הם פלשטינאים.
6. אינטגרציה כלכלית בין שני
הצדדים.
ובסוף
1. חזרת הפליטים והבורחים
הפלשטינאים אל ארצם.
2. מדינה אחת כמו
בלבנון.
3. בחירות חופשיות, הפעם
הראשונה או גם השניה בחסותו של האו"מ.
4. פרוק נשק ההשמדה הטוטלית
ממנה ומהמזרח התיכון אם נמצאת.
5. כך יסתים המאבק במזרח
התיכון, והמדינה הזאת תהיה מוכרת כמו לבנון ותשתתף בליגה
הערבית.
אולי תהיה התנגדות על השם
(ישראטין). ההתנגדות הזאת היא בלתי תועלת ומזיקה מאוד ושטחית. בעלי
ההתנגדות הזאת הם אנשים רגשיים ולא הגיוניים. צריכים להשות בין בטחון
היהודים שיחיו בשלום עם הפלשטינאים ומשתלבים ביחד במדינה אחת, לבין
לעמוד על השם ולוותר בשלום היהודים ובשלום המזרח התיכון
והעולם.
לא צריך להקשיב לקולות
השומרים העתיקים, ולאופני מחשבות מלחמת העולם השניה, אלא צריך להקשיב
לקול הנוער, גיל העתיד.
אופני המחשבות העתיקות הן
גרמו האסון הנוכחי.
מדינה יהודית בנפרד, היא
מטרה לסכנה ערבית ומוסלמית, אבל מדינה מעורבת מהמוסלמים ויהודים
וערבים וישראלים לא תוקף בכלל לא מהמוסלמים ולא מהערבים.
מאז שנת 1967 המצב היה מדינה
אחת ישראטינית ואפילו פעולות ההתאבדות היו בואות מחוץ המדינה
הזאת.
פעולות ההתאבדות עכשיו היא
לא מערבי ארץ 1948 כמו שקוראים להם, אלא מפלשתנאי חוץ ממה שנקרא ערבי
ישראל. ובזה יש לנו דוגמה ברורה על הצלחת מדינה אחת מתעורבת
(ישראטין).
